צח חרמון

להתעורר ולהתחיל לחלום

  • מורי ורבי...

    הבוקר התעוררתי אל תוך הראשון בפברואר, החודש הקצר בשנה.
    ואיך שיצאתי מפתח הבית מיד אמר לי מורי ורבי: "קדימה שים עליך נעלים ובוא נצא לרוץ, תראה איזה יום יפה בחוץ...."
    אגב, מורי ורבי אומר לי את אותו המשפט בכל בוקר ובוקר... גם כאשר השמיים זועפים וגם כשמצב הרוח פושר, וגם כשהגוף עדיין עייף או שצריך ממש למהר.
    אותו זה לא מעניין.... "קדימה שים עליך נעלים ובוא נצא לרוץ, תראה איזה יום יפה בחוץ...."
    בכלל, מורי ורבי מלמד אותי בכל פעם מחדש (וזה מדהים אותי - הוא תמיד כזה..) את המשמעות של להסתכל על היפה בכל מצב. ולחיות את הרגע הזה....
    תמיד היום יפה. תמיד  יש משהו נוסף לחקור, להסתקרן, להיוודע, להיות בטוטליות עם הרגע הזה...ומיד לעבור לרגע הבא.
    נכון שגם ילדים קטנים הם כאלו?...  טוטאליים ברגע הזה...חוקרים , מתרגשים, נהנים, ונכון גם שהתכונה הזו בדר"כ נעלמת לנו עם השנים?....
    זו הסיבה שאני כ"כ אוהב לפגוש את מורי ורבי בכל בוקר מיד כשאני מתעורר, כי הוא מזכיר לי לחזור ולהיות ילד קטן, ולא לוותר! ואם לא בא לי או יש לי מצב רוח, אז הוא מיד פותר אותי ב-"יאללה, תפסיק לילל..."
    מדהים אותי פשוט להסתכל עליו - בסקרנות הבלתי נגמרת , בחוסר הפחד שלו להתמודד עם גדולים ממנו וגם מתי לעמוד על שלו ומתי... להסתובב חזרה ולהמשיך בשלו...
    זו יכולת מדהימה, תאמינו לי, אני גם לא זוכר שראיתי אותו אי פעם חולה, וגם אם היה קצת אז הוא לא התלונן, לא רצה תשומת לב מיוחדת, פשוט נח לו מספר שעות, או כמה שהגוף שלו דרש, ומיד חזר לפתוח את העניים הגדולות שלו ולחפש ריגוש חדש.
    מורי ורבי, הכלב שלי, אני מוקסם ממך בכל יום מחדש. ואני לומד ממך המון רק שתדע... ואני מאמין שאתה יודע את זה, אתה חש....
    והנה גם בבוקר הזה, הראשון בפברואר, החודש הקצר בשנה, מיד איך שאני מסיים לכתוב מילים אלו אני מיד יוצא לגינה, נועל את נעלי הריצה ומיד אתה בוודאי תקפוץ עליי כהכנה, לריצה המשותפת שלנו שבמהלכה בוודאי אלמד עוד דבר או שניים על החיים האלו, על הרגע הזה, על הגוף, על הנפש ועל הנשמה.

     


     
  • הרשם כאן לקבלת עדכונים על בלוגים חדשים

    *שם מלא:  
    *אימייל:    
  • פוףףף... ירייה לרקה...

     

    אתמול ראיתי את הסרט 'מועדון קרב'.

    מעבר לכך שהסרט מבוים בצורה מעוררת התפעלות, היה שם קטע אחד שבצפיה בו נעתקה לי הנשימה, קטע מהדקה ה-78 של הסרט, שבו טיילר דרדן (בראט פיט) נכנס ביחד עם השותף  שלו למיני-מרקט אמריקאי שומם מאדם וגורר את אחראי המשמרת לחצר האחורית, דוחף לו אקדח לפה וצורח עליו:

    " תביא את הארנק שלך!  (מפשפש בארנק)
     "ריימונד קיי האסל. רח' בנינג 1320 דירה A....ריימונד, אתה הולך למות!"

    " לא ...."

    "אלו אבא ואמא? (מסתכל בתמונות בארנק) הם יצטרכו להתקשר לרופא החביב בשביל התיקים הדנטלים שלך. אתה יודע למה?.. כי לא יישאר לך פרצוף.."

    " לא, בבקשה ...."

    "...מה עוד יש בארנק?.. תעודת תלמיד קולג' שפג תוקפה. מה למדת ריימונד?"

    "..בעיקר ביולוגיה..."

    "למה?"

    "אני לא יודע.."

    "מה רצית להיות ריימונד קיי האסל?.. " (דורך את האקדח)

    "...וטרינר...לעבוד עם חיות..."

    "אז אתה צריך לחזור ללמוד"

    "לא, זה קשה. יותר מדי לימודים"

    "אתה מעדיף למות?"

    "לא.."

    "אתה מעדיף למות כאן על ברכיך מאחורי מיני-מרקט?... "
    (משחרר את נצרת האקדח)
    "אני שומר את הרשיון שלך. ואני אבדוק את המצב שלך. אני יודע איפה אתה גר...
    אם לא תהיה בדרכך להיות וטרינר בתוך שישה שבועות, אתה תמות!
    עכשיו רוץ הביתה! "

    (ואז טיילר פונה לשותף שלו ואומר)

    "מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל"
    "ארוחת הבוקר שלו תהיה טעימה יותר מכל ארוחה שאנחנו אכלנו"


    פוףףף... ירייה לרקה... (הפעם זו מטאפורה שלי, זה לא מה שקרה בסרט...)

    לפעמים אני תופס את עצמי מעביר שבת שלמה בבזבוז טוטאלי, אני מרגיש רע, לא נהנה, ועורם תירוצים למה זה ככה (כי... אשתי בחו"ל, כי... אני מרגיש קצת חולה, כי.... מזג האויר חרא...) ואז אני גם לא נהנה מהאוכל שאני אוכל ומהספרים שאני קורא ואז אני גם מתכנס לתוך עצמי ונמנע מלדבר עם ההורים שלי ואחותי וגם חברים לא מתחשק לי לראות כי אני שקוע מדי ברחמים עצמיים.... ואז אני יודע שמה שאני צריך זה.....  פוףףף..... ירייה לרקה.....  כזו כמו שהסרט 'מועדון קרב' מביא.

    " מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל...." אמר טיילר דרדן וזה מה שבאמת הולך לקרות לאותו סטודנט מסכן שלמחרת בבוקר, כשיירגע מהטראומה של האקדח בפה, יתחיל להזכר שוב בחלומות שלו..ויתחיל לחייך מחדש, ולהתמלא אנרגיה.

    וזה גם מה שקורה לי עכשיו. אני יכול להעביר גם את יום ראשון בנמנום כזה של החיים, בציפייה ש"משהו יקרה", שיגרום לי לחייך קצת...  אבל אני מחליט שלא! מחליט לגייס את האנרגיה הפנימית וליצור לעצמי את היום הזה שיהיה הכי יפה בחיי... ועם כזו אנרגיה אני עומד לפתוח אותו.

    " מחר יהיה היום היפה ביותר בחייו של ריימונד קיי האסל...." אמר טיילר דרדן והוא גם התכוון אליי... ואני מאמץ את המשפט שלו ומודה לו על כך כי באמת הייתי צריך את הירייה הזו לרקה שתנער אותי.

    למען האמת, אם להיות כנה, את טיילר דרדן הזמנתי מראש כי ידעתי שזו תהיה ההשפעה שלו עליי... ויש לי עוד "תחמושת" כזו לימי שבת מדוכדכים, כמו הספר  "ורוניקה מחליטה למות" של פאולו קואלו ויש עוד...

    בכל פעם שאני מרגיש איך אנרגית החיים שלי מתמוגגת לה, אני מוציא מהתרמיל שלי את התחמושת המתאימה ו.... פוףףף ....יורה לי לרקה....

     

    בברכת יום ראשון נפלא,
    ייתכן שאף יהיה היום היפה בחיינו...

    אוהב,
    צח


     
  • שש בבוקר, בראש ההר, צופים בזריחה

    ביום הולדתה ה-28 של אשתי נסענו לנפוש בצפון ים המלח.

    כמה שאני אוהב את הים הזה ונדהם בכל פעם מחדש באוצר שיש לנו מתחת לאף, ושאנחנו כ"כ מזדחלים בלהציל אותו...

     

    נפשנו, בילינו, צחקנו, אהבנו אחד את השניה והשיא היה כשתכננו לעצמנו לקבל את יום הולדתה של אהובתי בדיוק בשעה שבה נולדה – שש בבוקר, בראש ההר, צופים בזריחה.

     


    זו היתה החלטה ספונטנית שקיבלנו, שבעקבותיה התייצבנו ב- 2:30 בלילה בתחילתו של מסלול לאור ירח מלא – נחושים ואוהבים.

    מאוד רצינו לראות את הזריחה בדיוק ב-6:00, בקצה ההר, ומפאת הספונטניות לא הספקנו להתכונן ממש למסלול, אבל התחלנו ללכת.... עוקבים אחרי סימון השבילים הראשון בצבע ירוק ו...אור הירח המלא תעתע בנו ולא הצלחנו לראות את הבא אחריו...

     

    מי שבמקרה היה מביט מלמעלה היה רואה שני אנשים הזוים הולכים הלוך ושוב במרגלותיו של הר בצפון ים המלח ומחפשים צבע ירוק על האדמה... סוריאליסטי משהו... במיוחד כשבמהלך החיפושים – נקרעה לאשתי הרצועה של התיק שנשאה על גבה...

     

     

    מה עושים?.... מוותרים?..... יכולנו בקלות. אבל האמנו בכל ליבנו שמקומנו הוא שם למעלה על הפסגה.

    אשתי שיתפה אותי לאחר מכן כי ראתה בדמיונה בצורה מאוד ברורה את שנינו יושבים בראש ההר, נושמים אויר של אהבה.

    המשכנו עם התיק והרצועה הקרועה ו...מצאנו (סוף סוף) את המשך הסימון הירוק הזה שהסתתר לו כך, באמצע הלילה...

     

    מסלול מדהים ביופיו לאור ירח מלא, מלא באתגרים למצוא את השבילים... אבל גם כל-כך הרבה סיפוק בכל זאת להצליח , וגם להתפנק מדי פעם באמצע הדרך עם קפה מריח.


    היה לנו 'למה' מספיק חזק.

     


    השעה 6:00 התקרבה ואנחנו הולכים בנחישות לעבר הפסגה.

    תדמיינו את הסיטואציה – 5:45 בבוקר, באמצע הנופש שלנו של סופשבוע, שנינו רצים בטירוף חושים ובצעקות במעלה הר, כדי להגיע לזריחה.... ו...הגענו – בול, בדיוק בזמן.

    ....וואו.....איזה נוף עוצר נשימה.

     


    מה עמד מאחורי הנחישות שלנו, לא לוותר ולאמר למשל "אוקי, נקרעו הרצועות של התיק, אולי נקפוץ חזרה לרכב... נגיע כבר איתו לפסגה" או כשלא מצאנו את סימון השבילים "לא נורא בואי נחזור בחזרה", או כשב-5:45 נחושים, שמחים ובצהלות מלאות עצמה 'דפקנו' ריצה.

    זהו אותו 'למה' מסתורי ונהדר, שכשיש לנו אותו אז אנחנו באמת יכולים לעשות כל דבר.

    כל דבר.

     


    ואז, נשאלת השאלה – מה היה קורה אם ה'למה' הזה היה לא רק אותה זריחה ב-6:00 בבוקר בים המלח בצפון, אלא משהו גדול יותר ורחוק טווח שהיינו רוצים להיות בו, להשיג אותו – עוד... נאמר...עשר שנים מהיום?...

    איזה כיף יהיה לחיות את החיים כל יום, כשמעל כל אתגר אנחנו פוסחים באמונה. וכל קושי, עייפות ודרמה – אנחנו מנצחים עם דבקות במטרה. אבל דבקות במטרה כזו שלא מתבססת רק על נחישות (ואולי אפילו עקשנות) – אלא פשוט כזו שבאה מ...אהבה...


    אהבה לראות את הזריחה במקום הכי יפה בים המלח ביום הולדתה של אשתי...

    אהבה לראות את החיים שלנו בשיאם ובמלוא עוצמתם בעוד... עשר שנים מהיום הנוכחי...

     

    ...מהי אותה זריחה שנרצה בכל יום ויום בעשור הקרוב – לרוץ לקראתה?...

     

     

    באהבה,

    צח

     


     
  • מה ל'רטטוי' ולמציאת היעוד בחיים

    הסרטים המצוירים האמריקאים, אם נשים לב לכך, מדברים כל הזמן על הגשמת הייעוד בחיים.

    מי ראה את הסרט "רטטוי"?
    הסרט מציג את סיפורו של ראמי העכברוש שמאס בלאכול זבל והתחיל להציץ בתוכנית הטלויזיה של שף צרפתי ידוע  וכך הפך להיות בעל ידע עצום בבישול, וגלגוליו הרבים הביאו אותו להיות שולית טבחים של שף מתחיל והמשיך להתקדם עד שהפף לשף בעצמו.

    ראמי הלך נגד המוסכמות ונגד כל מה שאפשרי בעולם המוכר והידוע שלו – שעכברוש יהיה חבר של בני האדם, שבני האדם יאהבו ויעריכו אותו ולא ינסו להרוג אותו.

    מהם השלבים שאותם עבר אותו עכברוש מקסים? 

    שלב 1 – התעוררות – ראמי משקיע פחות זמן ב"עבודה" שלו ביחד עם להקת העכברושים לגנוב מזון מפחי האשפה בביתה של זקנה ערירית, ויותר ויותר לוקח "הפסקות" שמתארכות עם הזמן, לצפות בהחבא בתוכניות הבישול שהזקנה רואה בטלויזיה.

    שלב 2 – ההכרה - מגיעה עליו כפידבק מהסביבה - חבריו של ראמי מעירים לו שהוא "מתבטל" ולא עובד, ו"מבזבז זמן" בשטויות. ראמי לפתע שם לב שזה מה שהוא עושה...

    שלב 3 – נסיון להתיישר עם מוסכמות החברה – ראמי מאמין בתחילה לדברי חבריו שאומרים לו: "אתה עכברוש, לא בן אדם – אין לך מה להתעסק עם בישול, תביא זבל מהפחים!"

    שלב 4 – ההתקרבות אל הסף – ראמי לא מצליח להתיישר עם מה שמצפים ממנו ומתקרב עוד יותר ל"סף התהום", הוא משקיע יותר זמן בלצפות בטלויזיה, כאשר הוא מסתכן שהזקנה שגרה בבית תראה אותו..... ואז מגיע שלב 5.....

    שלב 5 – משהו קורה – בסרט מה שקורה הוא שראמי מותח את הגבול יותר מדי והזקנה לפתע מבחינה בו וקולטת שיש להקת חולדות בבית שלה – ואז חושפת את הקן עצום שלהם על הגג ומבריחה אותם לכל עבר.

    שלב 6  -ההחלטה – בשלב המנוסה הגדולה מבית הזקנה, להקת החולדות המגובשת מוצאת לעצמה מסתור ומתחילה לתכנן את הקמת הקן החדש. ואז ראמי מחליט למצוא את דרכו הייחודית שלו לבד. לעזוב את הלהקה.

    שלב 7 – הקפיצה למים – ראמי מנסה את דרכו כטבח בעולם של בני אדם ונחשף לבעיות ולאתגרים הרבים שעומדים בפניו. הוא מבין שהוא לא ממש יודע "לשחות" עדיין, ואז מגיעים רגעים של נפילה, של יאוש.

    שלב 8 – הנסיון של הסביבה לשאוב אותך בחזרה – אבא של ראמי נפגש איתו, רואה שקשה לו, ומתחיל לשכנע אותו שמקומו עם הלהקה, שעליו להיות הגיוני ולהבין שהוא רק חולדה. ושהכי נכון בשבילו יהיה לחזור הביתה לחיק המשפחה האוהבת.

    שלב 9 – הקפיצה מהסף אל הלא נודע – בתהליך האימון זה נקרא "Supervision" כלומר ,יצירת חזון-על. ראמי החליט שהוא הולך עד הסוף, ולא משנה מה יקרה!
    בשלב זה ראמי הבין שלהיות שף זה הייעוד שלו בחיים.

    שלב 10 – ההצלחה – מי שקופץ מצוקים, אלוהים מצמיח לו כנפיים.
    ראמי מפתח נחישות ולומד לשחות בבריכה שאליה קפץ. ובסוף הסרט המקסים הזה הוא מצליח לשנות את עולמו ואת עולם הסובבים אותו והופך להיות השף הכי טוב בצרפת (-:

    מה אנחנו יכולים ללמוד מזה
    בכל אחד מהשלבים אפשר לסגת ולחזור למוכר ולידוע, להתיישר עם המוסכמות של החברה.
    אבל כמו שאמר מורי ורבי מאיר אריאל "...מי שנכווה פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה..." -  ראמי כבר חווה פעם אחת את התשוקה, השמחה והאושר שמעורר בו הבישול והוא פשוט לא היה מסוגל לחזור אחורה.
    ולזה קוראים ייעוד.

    איך אני מתחיל בתהליך מציאת הייעוד שלי בחיים?
    הנה תרגיל שאת/ה יכול/ה לעשות בעצמך -
    הזכר בתקופה כלשהי בחייך שבה הרגשת שמשהו מושך אותך וגורם לך להחסיר פעימה, להרגיש מלא עוצמה, שהגוף שלך, עמוד השדרה, הזרועות וקצות האצבעות רטטו מהתרגשות, ובאותה תקופה גם לא היה אכפת לך מה אחרים חושבים עליך. באותה תקופה הרגשת שחייך מלאים.
    בוודאות חווית לפחות תקופה אחת כזו בחייך. זו יכולה היתה להיות תקופה קצרצרה של כמה ימים או מספר חודשים.
    הזכר בתקופה הזו..... מה היה שם?  אילו ערכים הובילו אותך אז, מה עשית ומה הרגשת?
    זהו הבסיס למסע המרגש של מציאת הייעוד של חייך.

    וכמו "רטטוי" גם שאר הסרטים המצוירים האמריקאים עוסקים במציאת ייעוד -  גיבור שיוצא נגד הזרם, הולך בדרכו שלו, למרות האתגרים, ובסוף מצליח להגשים את ייעודו. הסרט "Surf’s up" (תפוס ת'גלים) היא דוגמא נוספת. האם יש לכם עוד דוגמאות?....

    ולסיום אני רוצה לצטט את הקטע הכי מרגש בסרט ( דקה 59:00 עד דקה 60:30 למי שרוצה לצפות), שבו ראמי נפגש עם אביו שמנסה להחזיר אותו ל"חיים הרגילים" (שלב 8):


    האבא:  "תסתכל ראמי, זה מה שקורה כאשר עכברוש מתחיל להרגיש נח מידי בסביבה אנושית...

    ..העולם שבו אנו חיים שייך לאויב.... עלינו לחיות בזהירות.

    אנחנו דואגים למין שלנו, ראמי...

    ...בשורה התחתונה, כל מה שיש לנו זה את עצמנו.."

    ראמי:  ......."לא"

    האבא:  "מה?"

    ראמי: "לא אבא, אני לא מאמין לזה.

    אתה אומר לי שהעתיד יכול רק להמשיך להיות כזה?

    האבא:  "זו דרך התנהלות העולם, אתה לא יכול לשנות את הטבע"

    ראמי: "שינוי הוא מהות הטבע, אבא.

    החלק שעליו אנו מסוגלים להשפיע.

    וזה מתחיל כשאנחנו מחליטים. (רטטוי מסתובב ומתחיל להתרחק מאביו)

    האבא:  "לאן אתה הולך?

    ראמי: "עם קצת מזל, קדימה!"

     

    באהבה,

    צח


     
  • כל מה שאתה יכול לחלום עליו, אתה יכול להיות

    תדמיינו לעצמכם שבכל בוקר כאשר אתם יוצאים מהבית ממתינה לכם לימוזינה עם נהג צמוד.
    אתם נכנסים פנימה ואומרים לנהג – "סע".
    "לאן?" הוא שואל
    "קח אותי למקום שיהיה לי בו כיף" אתם עונים
    "כן, אבל לאן?" הוא ממשיך לשאול
    ואתם אומרים לו: "סע, אתה כבר תדע לאן".
    וכך הנהג, שכל תפקידו לשרת ולרצות אתכם מתחיל לנוע בדרכים מבלי שהוא יודע להיכן אתם באמת רוצים להגיע...

    רב האנשים נעים בחיים מבלי שברור להם באמת לאן הם היו רוצים להגיע, הם פשוט נותנים לאירועים לכוון אותם.
    משהו קורה – הם מגיבים, ושוב משהו קורה – ושוב מגיבים, וכך הלאה.

    המאמן שלי נהג לומר משפט חכם: "אם אתה לא יודע לאן אתה הולך – איך תגיע? לעומת זאת, אם אתה יודע לאן אתה הולך – אין ספק שתגיע!"

    כאשר אנחנו מעניקים לחיים שלנו משמעות, נחשפת העוצמה שבנו בפני האחרים, יש לנו סיבה להיות מלאי חיוניות ולהרגיש שאנחנו חיים את החיים בעוצמה.

     

    ...והרי זה מה שאנחנו רוצים, לא?....

     

     צח


     
  • סוס מספר 8...

    יחס ההימורים על סוס מספר 8 בתחרות המירוץ "קנטאקי-דרבי 2009" היה 50:1...

    הוא באמת התחיל את המירוץ אחרון ונגרר אחרון לכל אורך המירוץ

    ואז...... ממש בישורת האחרונה... משום מקום, סוס מספר 8 פתח בדהרה ועקף את כולם, פשוטו כמשמעו!

    מהמקום האחרון - הוא ניצח את התחרות , ובהפרש אדיר.

     

    אנשי סוסים אומרים שמדובר בנצחון שהוא קסם, לכאורה לא אפשרי.

     

    צפו בקסם הזה בלינק למטה, וזיכרו שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת לעשות קסמים בחיים שלו.

     

    http://www.youtube.com/watch?v=AjY-rrAoTl8

     

    הכל אפשרי

     

    צח


     
  • 'שפת תכנות תודעה'

    מי שמע על אונטולוגיה? תורת ההוויה...

    האונטולוגיה מחלקת את ההוויה שלנו לשלוש - שפה, תודעה, גוף.
    ראשית אנו אומרים (שפה), מבטאים בקול (או בלחש) את מה שיש לנו לומר. וזהו הבסיס, מכיון שמרחב השפה יוצר את מרחב התודעה.
    לכן מי שמצטט ספרי הארה למינהם ואומר "תדבר חיובי" צודק. ככל שבסיס השפה שלנו יהיה רחב יותר, עוצמתי יותר, חיובי ומקדם יותר, כך ניתן יהיה להרחיב את התודעה.
    עדיין, איך מכניסים את כל הנאמר בשפה לתודעה?... צריך לתכנת את התת-מודע.
    איך?.... ב"שפת תכנות תודעה" (חבל שהיא לא נלמדת במדעי המחשב באוניברסיטה..)

    מהי שפת תכנות תודעה? שימוש באלמנטים שהתודעה "אוהבת" :

    * תמונות - תיזכרו לרגע בבית שאתם גרים בו..... מיד עולה תמונה, נכון?
    כך התודעה עובדת.... לכן אחת הדרכים האפקטיביות להכניס שפה מקדמת לתודעה היא ע"י שימוש בתמונות - vision board , ציורים, תמונות וכד'.
    * רגשות - התודעה שלנו קולטת רגשות. מה שאנחנו רוצים שיקרה לנו בחיים אלו חייבים להיות דברים שגורמים לנו התרגשות, שכיף יהיה לנו לעשות אותם.
    * מנטרות - כמו שבחדר כושר אנחנו מאמנים שריר ע"י חזרה יומיומית, כך ניתן להכניס לתודעה אמונות מחזקות, הוויה שאנו בוחרים להיות.
    סיפורים, משלים, דוגמאות -
    "...אדם אחד אומר לסובבים אותו בכל הזדמנות: '..איזה חרא של חיים יש לי, הכל דפוק, הכל לא עובד..." אלוהים שומע אותו ואומר - 'אלה חרא של חיים?.. תיכף אני אראה לך מה זה חרא של חיים...' ומטיל עליו צרות רבות עוד יותר.... אדם אחר מביע כל היום שמחה ואומר לחבריו: 'אילו חיים נפלאים יש לי ...' שומע אלוהים ואומר: אלה חיים נפלאים?... אני אראה לך מהם חיים נפלאים....' ומיד מנחית עליו מבול של מתנות , הישגים והצלחות.... "
    ראיתם איך הדוגמא שהבאתי "עושה את העבודה"... ככה אנחנו - אוהבים סיפורים ומשלים.

    אי-אפשר להגזים בתכנות התודעה שלנו. ככל שנרבה כך נוכל לשנות אותה ולהשיג את המטרות שלנו מהר יותר.

    והשלב האחרון הוא הגוף. להוציא את זה החוצה. לבטא את זה. לבטא בפיסי את מה שביטאנו בשפה ו"תכנתנו" לתודעה. אם יש "סתירה" במעבר מכאן לכאן - זה לא יעבוד...

    וזה בסדר שבהתחלה זה יעלה לנו בחריקת שיניים. - אנחנו יוצאים מאיזור הנינוחות שלנו..
    ותמיד נזכור -
    אם זה מפחיד - סימן שזה טוב
    אם זה קשה - סימן שאנחנו בדרך הנכונה

    אני (בעוונותי) למדתי 6 שנים תמימות להיות מהנדס ואח"כ תואר שני. 6 שנים.....
    לכן גם לתכנות התודעה ייקח זמן.

     

    לכן עלינו להתמסר לבחירות שלנו -
    בשפה שלנו, בתודעה שלנו ובגוף שלנו

    וברגע שזה קורה - זה קורה מהר!

     

    תכנות נעים....

    צח


     
  • מה זו חתונה בשבילי..

    בפרספקטיבה של עשרה ימים אחורה מהיום המרגש, השמימי והקדוש הזה, אני מתבונן בכמה אספקטים של מה זו חתונה בשבילי.

    חתונה היא לידה מחדש.שתי נשמות מתאחדות לידי אחת, חדשה, שנולדת מחדש.

    קראתי על זה וגם סיפרו לי על זה קודם, אבל הפעם ממש חשתי איך זה קורה - המילים שאמרתי מתחת לחופה לאשתי - "הרי את מקודשת לי" מלאות עוצמה. עוצמה של יצירה ושל לידה מחדש.

    אני עדיין מתרגש כשאני נזכר ברגע הזה..

    חבר תיאר לנו אתמול כיצד יצרנו שם בעמוקה, היכן שהתקיימה החתונה, קדושה. וליצור קדושה זה בוודאי לא מעשה של יום יום, וזו זכות גדולה בשבילנו שעשינו זאת באותו סופשסוע מיוחד.

    וזו חתונה בשבילי - שערי השמיים נפתחו באותו יום עבורנו, הזוג שבחר להנשא זה לזו, ובאותו יום ניתנה לנו עוצמה בלתי רגילה ליצור משהו חדש. ליצור לידה מחדש.

    ואנחנו יצרנו.

    יצרנו כי בחרנו ליצור, התייחסנו לכל אורך הדרך לחתונה שלנו אל דבר קדוש, וכך היה. שמנו את האנרגיה שלנו בכל החלטה שקיבלנו בקשר לחתונה, ודבקנו בה. החל מבחירת המקום הלא טריוויאלי והמועד - יום שישי בעמוקה בגליל, לא טריוויאלי לומר ל-200 איש: " בואו אחרינו שעתיים-שלוש שעות נסיעה מהמרכז כדי ליצור משהו מיוחד ביחד".

    כל איש מקצוע שבחרנו עשינו מתוך אהבה ושפע, הכל היה מדויק, עם הכל היינו שלמים, החל מקניית הבגדים, הטבעות, בחירת הרב.

    הדרך לשם, ליום החתונה, דרך שנמשכה מספר חודשים, נעשתה כולה באהבה ובהתרגשות. וכעת אני מבין כי זו הסיבה שביום עצמו - הכל היה נכון ומדויק, ונוצרה אותה קדושה שחבר שלנו סיפר לנו עליה.

     

    ולמעשה....אין הבדל בין יום החתונה לכל יום משמעותי אחר שאנחנו בוחרים שיהיה משמעותי עבורנו.

    למעשה - כל יום יכול להיות כזה מיוחד. ברגע שכל בחירה שלנו נעשית מתוך אהבה, התרגשות ושלמות פנימית, אז הקדושה תופיע גם בימים "רגילים" כביכול.

    זה בסך הכל ענין של בחירה.

    חתונה היא לידה מחדש עבורי, והוספתי לזה גם סממנים פיסיים כדי להמחיש זאת, למשל - עצם העובדה שבאותו יום לבשתי מכף רגל ועד ראש בגדים חדשים - החל מהמכנסיים , חולצה , נעליים ועד לתחתונים ולגרביים (ואפילו הכיפה...) אז אמנם לא נחליף מלתחה כל יום, אבל אפשר לבחור לעשות זאת אחת לכמה חודשים / אחת לשנה - לרענן את העבר, לזרוק אנרגיה של 'פעם', של ההרגלים הישנים, ולהתחדש. ולעשות מזה טקס שלם.

    נכון שאנחנו מרגישים נקיים מבפנים לאחר שאנחנו מנקים את הבית?... זה הכל אותו הדבר - לידה מחדש.

     

    החתונה בשבילי היתה הטקס הכי משמעותי בחיי , עד היום, והסיבה לכך היא כמות האנרגיה והאהבה הרבה ששמתי שם, בדרך אליה. והיום בפרספקטיבה של עשרה ימים מהיום הקדוש ההוא, שם בעמוקה, אני מבין שלמעשה אני יכול לבחור ליצור לידה מחדש בכל יום ויום.

    כי כמות האנרגיה שיש בי, שיש בכולנו, היא הרבה מעבר למה שאנחנו מעיזים להאמין, וכמות האהבה כנ"ל. לכן לא "נבזבז" אם נשים אותם שם בכל בחירה ובחירה שלנו, אם נתרגש מכל פעולה, קטנה כגדולה, שאנחנו עושים.

    כך אני בוחר לחיות את חיי.

     

    אוהב,

    צח

    נשוי לליעד באהבה רבה


     
BizMakeBiz פותח ע"י