חמשת השלבים של צח חרמון ליצירת שינוי בחיים

תמיד קינאתי באנשים שידעו מגיל צעיר מה הם רוצים להיות.  יש כאלה שרצו להיות רופאים, או עורכי דין, או שחקנים. ואילו אני אף פעם לא ידעתי.. את המקצוע שבחרתי לי לחיים, מהנדס בעולם ההייטק, בחרתי מכח האינרציה, וגם מלחץ של הסביבה. וככל שהשנים חלפו כך התקבעתי בנוחות של אותו מקצוע, עד שהחלטתי יום אחד לעשות מעשה ולשנות. שינוי זה דבר מפחיד, אבל הוא גם מעורר ולוקח אותנו למקומות נפלאים. אין גיל למתי אפשר לעשות שינוי וגם אין מגבלה של כמה שינויים אפשר לעשות בחיים (כן כן …).

כשנמצאים בתוך השינוי אז הדברים הם מאוד דינמיים, גם מנעד הרגשות מאוד רחב, ובכלל נמצאים בפאזה אחרת, של מעברים בן ייאוש לתקווה, בין התלהבות לאכזבה ושוב התלהבות. בקיצור – שינוי. רק כשמסתכלים בדיעבד אפשר להבחין שהיה קצת סדר בתוך אותה תקופה ושהיו גם שלבים בתהליך השינוי. ולמה חשוב לנו לדעת שהיו שלבים?  כי… אולי נתכנן לעשות בעתיד עוד שינוי?… ואולי גם נרצה להעביר את הידע שלנו הלאה (בדיוק כמו שאני עושה עכשיו..). אז אלו הם השלבים שאני עברתי בחיי בתהליכי השינוי שעשיתי. מוזמנים לנסות, להעתיק וגם לשנות לעצמכם אם צריך, אבל ראו הוזהרתם…  זה עובד !

שלב ראשון: התעוררות

זהו שלב הגילוי – אני מתחיל לשים לב שהמחירים שאני משלם על השגרה הלא נעימה בחיי כבדים מידי, אני נופל שוב ושוב לאותם ההרגלים. רוצה להתעורר, לעבור מקורבן לאחראי. אני מבין שככה זה לא יכול להמשך. זו יכולה להיות התעוררות מדברים “גדולים” כמו עבודה לא מספקת או זוגיות לא טובה אבל גם בדברים הכי קטנים וכביכול פשוטים כמו ההרגל לאכול בלילה, לעשות בינג’ סדרות, או כל דבר אחר שהיינו רוצים להפטר ממנו. וההתעוררות עצמה גם כן מגיעה בשלבים, בהתחלה שמים לב ש”שוב חיסלתי שקית במבה מול הטלוויזיה” רק אחרי שמפנים את השקית לאשפה, אחרי כן שמים לב לזה תוך כדי האכילה עצמה, ואחרי כן שמים לב בדיוק ברגע שפותחים את האריזה… ובסוף ההתעוררות היא ממש “רגע לפני” שמבצעים את ההרגל שרוצים להפטר ממנו. וזה השלב הכי טוב להתעורר ממנו, כי בשלב הזה אפשר לבחור אחרת. ולשנות. אז כן, השלב הראשון הוא להתעורר!

השלב שני: יצירת עולם בדיוני

איש חכם אמר לי פעם – “אם אתה לא יודע לאן אתה רוצה להגיע, איך תגיע?  ולעומת זאת אם אתה יודע לאן אתה רוצה להגיע אז אין ספק שתגיע!” לכן לאחר שאני מתעורר אני צריך להגדיר לעצמי מה אני רוצה לשנות. וזו יצירה. אני קורא לה יצירת “עולם בדיוני” כי לפעמים המח צריך דירבון חזק כדי לעשות שינוי חזק ולהעז יותר. אתן דוגמא – נאמר מישהי עובדת כמורה בבי”ס יסודי ומרוויחה 10,000 ₪ בחודש.  אז שינוי בשבילה יכול להיות ללכת ללמד במכללה פרטית ואז אולי להרוויח 15 או 20 אלף ₪ בחודש.  אבל אם השינוי יהיה “בדיוני” אז היא יכולה למשל לפנטז להיות יזמית טכנולוגית ולהרוויח בממוצע 100,000 ₪ בחודש. את שתי האפשרויות הללו אין לה היום, ונכון שהאפשרות הראשונה היא יותר הגיונית וריאלית עבורה, אבל דווקא מה שיותר “בדיוני” ייתן לה אמביציה הרבה יותר גבוהה ואז גם, אולי, יש סיכוי שהיא אפילו תשיג אותה. והאמת, שגם היא תרוויח בסוף “רק” 30,000 ₪ בחודש, זה יהיה הרבה יותר מהאפשרות הראשונה, ה”ריאלית” עבורה. לכן בשלב הזה אני מכוון כמה שיותר גבוה. (ממילא זה בדמיון, אז מה אכפת לי?). וכדי לדייק את החלומות שלי אני שם לב שמתקיימים בהם שני דברים:
1. כנות – מהם הדברים שאני באמת אוהב ורוצה לעשות.
2. דמיון – עד כמה רחוק אני רוצה להגיע.
ואז אני ניגש לממש – לעשות וליצור הזדמנויות חדשות, בכדי להפוך אותן ביום מן הימים לעולם אמיתי.

אבל אז.. ודי מהר…. מגיע השלב הבא…..

שלב שלישי: הנסיון של הסביבה לשאוב אותך בחזרה

אני משקיע בשינוי הרבה מאוד זמן, כסף ואנרגיה. אני מתחיל ללמוד דברים שמעניינים אותי, הולך לסדנאות, מעשיר את עצמי, לומר וחוקר, יוצא מהגבולות של עצמי, אבל..  השינוי הוא עדיין פנימי. אני אמנם מרגיש יותר טוב עם עצמי, מתלהב, מעז יותר, מאמין בעצמי… אבל כלפי חוץ אין עדיין “הוכחות”, עדיין לא הגיעו התוצאות. ולכן, לפעמים, כלפי חוץ, זה נראה כאילו שאני קצת “מאבד את הדרך שלי”. ואז – כל העולם נזעק להחזיר אותי בחזרה למסגרת. כל העולם זה בעיקר הקרובים אליי, שאוהבים אותי ולא רוצים שאפגע, כמו משפחה וחברים.  קולגות, שכנים, וכל מי שקרוב אליי. בשלב הזה חשוב לקבל החלטות (כואבות) מיהם האנשים שכדאי להתרחק מהם, אפילו זמנית, כדי שלא ירפו את ידיי. זהו שלב קריטי, שבשביל לצלוח אותו ולא לוותר צריך הרבה נחישות! ורק אז מגיעים לשלב הבא –

השלב הרביעי: מתיחה עצמית

בפעם הראשונה אני מעז לעמוד מול העולם עם התמונה שלי, החדשה, משהו אחר קורה. כבר יש תוצאות ראשונות. זהו שלב מאתגר, הכי מפחיד, אבל גם פורץ גבולות. שלב שמאלץ אותי להבין מהו המנוע הפנימי שמאפשר לי להישאר נאמן לדרך החדשה שבחרתי. כדי להרגיש ברמה הפיסית את המתיחה העצמית אני רוצה לבקש מכם (הקוראים) לעשות ממש עכשיו תרגיל (עם עצמכם). נכון זה לא אופייני שהכותב גם מפעיל את הקורא… אבל הרי אמרנו שיוצאים מהמסגרת ועושים משהו חדש… .

אז – קומו ועמדו על הרגליים, (כן כן… ממש לקום…) הצמידו את שתי הרגליים זו לזו והרגישו כיצד הן משתרשות לקרקע. העבירו את המשקל טיפה אחורנית לכיוון העקבים והרגישו איך עמוד השדרה מונח ישר על גבי האגן. כעת הרימו את שתי הידיים כלפי מעלה, הצמידו אותן אחת לשנייה – והתמתחו.  התמתחו כמה שיותר גבוה. הרגישו כיצד הרגלים נטועות בקרקע והידיים מתוחות לשמיים. פשוט התמתחו (וזה בסדר עם רואים לכם את הפופיק…). מי שיכול, שיעמוד גם על קצות האצבעות . פשוט – התמתחו.. עוד כמה שניות.. ולהרפות. ולשבת. תודה על שיתוף הפעולה, אתם בשלים לעבור לשלב האחרון…

השלב החמישי: התמקדות

כאן כבר אין דרך חזרה, זו בחירה אמיתית – אני מפתח מקצועיות, מסגל שגרת חיים חדשה בעולם החדש שיצרתי, שגרה שאני מקפיד לעשות כל יום. כל יום אני מתחיל מחדש ומתמתח, אפילו קצת, אבל כל יום. למה כל יום? כי אמנם הגעתי לשלב האחרון אבל עדיין השלב השלישי נוכח, ותמיד יהיו מי שירצו את ה”אני הישן” שלי, זה שהם רגילים אליו. רק שבשלב הזה, השלב החמישי, החוסן הנפשי שלי חזק יותר ועוזר לי להתמקד ולהיות בפוקוס על השינוי שבחרתי לעשות. חמשת השלבים הם לא ליניאריים, אלא נשזרים זה בזה שתי וערב. מעגל כזה של חמשת השלבים יכול להמשך כמה חודשים, כמה שנים, ומצד שני גם יום אחד, במן שינוי קטנצ’יק שכזה. אבל ההכרה של השלבים חיונית בכדי לתת פידבק לעצמנו בכל רגע נתון, איפה אנחנו נמצאים עכשיו ולאן אנו הולכים.

תמיד קינאתי באנשים שידעו מגיל צעיר מה הם רוצים להיות.  יש כאלה שרצו להיות רופאים, או עורכי דין, או שחקנים. ואילו אני אף פעם לא ידעתי..
אבל כיום, אחרי שעשיתי לא מעט שינויים בחיי, אני מבין שדווקא השינוי הוא העוגן בחיים, ברגע שלא מפחדים ממנו. וההבנה, שבכל רגע נתון בחיי אני נמצא באחד מחמשת השלבים האלו, ותמיד אני יכול לעבור לשלב הבא. והידיעה הזו מביאה איתה הרבה נחת, ונוסכת בטחון.

בהצלחה!