הכסף שגורם לעולם להסתובב

פתח דבר

עידן ענפי רצה להציע נישואין לנעמה במקום יצירתי במהלך חופשתם בניו יורק. עידן ענפי חושב בגדול לכן נכנס עם אשתו לעתיד למלון ריץ' קרלטון במנהטן, ניגש לפקיד הקבלה ושאל אותו אם סוויטת 'פרימייר פארק וויו' פנויה לאותו היום. עידן ענפי ידע היטב משיטוט באתר המלון כי זהו החדר היוקרתי ביותר שלהם, בגודל 102 מ"ר, קומה 20 עם נוף מהפנט לסנטרל פארק. פרט נוסף חשוב לגבי החדר היא שעלותו 6,000 דולר ללילה. עידן ענפי לא התבלבל כשפקיד הקבלה נקב במחיר, רק אמר שהוא רוצה לעלות עם אשתו לוודא שהחדר מתאים להם מכיוון שהם מארחים בערב. פקיד הקבלה הסכים בתמורה להשארת פקדון בסך 1,000 דולר במזומן, 'יש לכם חצי שעה תעלו תראו את החדר. במידה ולא תרצו אחזיר לכם את המזומן'. פקיד הקבלה לא היה חף מאינטרסים, הוא העריך שעידן ענפי ייקח את החדר ולכן הדבר הראשון שעשה לאחר שמסר את המפתח לעידן ונעמה היה לצאת לרחוב 58 ווסט, שם ניגש לבעלים של בית המרקחת ומסר לידיו את המזומן שקיבל מעידן ענפי ואמר לו שנסגר החוב ביניהם. הבעלים של בית המרקחת מיהר גם הוא לחנות הנעליים בקצה הרחוב, שם סגר חוב ישן של אלף דולר ומנהל חנות הנעליים מיהר בעצמו למאפייה שם בדיוק סגר את החנות האופה ומסר לו את השטרות בגין חוב על עוגות ליום ההולדת שהזמין וטרם שילם. האופה שמח במיוחד על החזר החוב ובדרכו הביתה עבר דרך הקבלה של מלון ריץ' קרלטון, ניגש ישירות לפקיד הקבלה מסר לו את אלף הדולר ואמר, "סליחה על העיכוב ותודה על הסבלנות. אשתי מאוד נהנתה מהשהות אצלכם". כמה דקות לאחר שהאופה עזב את המלון ירדו עידן ענפי ונעמה לקבלה והודיעו לפקיד כי החדר אינו מתאים להם ומשום כך פקיד הקבלה מסר להם כלאחר כבוד את המזומן בסך 1,000 דולר והם יצאו חזרה לרחוב.

אבל.. רגע.. מה קרה פה בעצם?

למעשה לא היתה שום עסקה. רן ענפי ונעמה ראו את החדר ובסוף לא לקחו אותו אולם בזמן שבדקו את החדר נסגרו חובות של ארבעה אנשים – פקיד הקבלה, מנהל בית המרקחת, מנהל חנות הנעליים והאופה. למעשה נסגר חוב כולל של 4,000 דולר מבלי שנעשתה אפילו עסקה אחת.

כיצד זה ייתכן?

חלק א' – Money makes the world go around

לייזה מינלי וג'ואל גריי שרו את השיר המפורסם על הכסף במחזמר 'קברט' (1972) וביטאו בצורה אמנותית נפלאה את הכח של הכסף – הוא זה שמניע את העולם –
" כסף מגלגל את העולם,
'גלגל את העולם
'גלגל את העולם –
ידוע לי, כן –
כי לי אין!"
(תרגום: אהוד מנור)

ובאותה נשימה קיבעו את האקסיומה שלאדם ה"רגיל" אין כסף והוא נידון להיות תמיד במרדף אחריו, כאשר כסף ושפע הוא מנת חלקם של העשירים בלבד.
ואפילו שיר ילדים חביב שכולנו גדלנו עליו מקבע את תודעת החוסר בעולמנו, כולנו זמזמנו בהנאה את המילים של אותו אהוד מנור, הפעם לקולו האלמותי של גידי גוב – 'אין לי כסף' (1985) –
"המצב גרוע, אך לא באשמתי
צריך להיות צנוע, וגם מציאותי
אין לי כסף, אין לי, אבא כך אומר
הלוואי והיה לי יותר.
אין לי כסף, אין לי, אבא כך אומר
את החודש בקושי גומר"

אז איך הכסף מגלגל את העולם, למה ברירת המחדל הוא שאין מספיק כסף וכיצד עידן ענפי קשור לכל זה?

חלק ב' – הפרדיגמות בנודע לכסף

כסף הוא אחד הכוחות המניעים החזקים ביותר בחברה האנושית. הוא מעצב החלטות, משפיע על יחסים, ומכתיב אורחות חיים. אך מעבר לערכו החומרי, האופן שבו אנחנו תופסים כסף משפיע עמוקות על יכולתנו להשיגו ולנהל אותו.
הפרדיגמות הנפוצות ביחס לכסף מעצבות את המציאות הכלכלית שלנו. ג'ים רוהן, מהמנטורים המובילים בתחום ההתפתחות האישית, מספר על שני דייגים שיצאו לים. האחד, בעל תפיסת המחסור, דג במהירות מתוך פחד שלא יישאר. השני, בעל תפיסת השפע, דג בנחת ולקח רק את הנדרש. בסוף השנה, הראשון מצא את עצמו באזור דיג מדולדל, בעוד השני המשיך ליהנות מהשפע.
טוני רובינס, ה'אב הרוחני' של שיטת ה-NLP, מדגיש שהאמונות שלנו על כסף נטועות עמוק בילדותנו. הוא מביא כדוגמה סיפור על מנהל בכיר שתמיד נאבק כלכלית למרות משכורתו הגבוהה. ורק במסגרת טיפולית התברר שבילדותו שמע שוב ושוב משפטים כמו "כסף הוא שורש כל רע". ואמונה זו גרמה לו לחבל בהצלחתו הכלכלית באופן לא מודע.
רוברט קיוסאקי, מחבר "אבא עשיר אבא עני", מדגיש את ההבדל בין "לעבוד בשביל כסף" ל"לגרום לכסף לעבוד בשבילך". הוא ממחיש זאת בסיפור על שני אבות: אחד שהתמקד במשכורת חודשית, והשני שהתמקד בבניית נכסים. הראשון נשאר בינוני כלכלית, השני הגיע לעצמאות פיננסית.
כלומר היחס לכסף מושתת על הסביבה בה גדלנו, שבתוכה יצרנו את הפרדיגמות שלנו, ולכן כל שינוי מתחיל בזיהוי הפרדיגמות המגבילות שלנו על עצמנו ועל היחס שלנו לכסף. האם אנחנו מאמינים ש"כסף לא גדל על עצים"? ש"עשירים הם חמדנים"? שצריך "לעבוד קשה בשביל להרוויח"? או שאנחנו מוכנים להעז ולהחליף את הפרדיגמות האלו באמונות חדשות ומעצימות.

הדרך לשינוי המציאות הכלכלית עוברת דרך שינוי תפיסתי עמוק – לא לקוות שדברים יהיו קלים יותר, אלא לקוות שאנחנו נהיה טובים יותר. השינוי מתחיל בהחלפת פרדיגמות מגבילות בכאלו המעודדות צמיחה והתפתחות. כשמשנים את האופן שבו רואים כסף, משתנה גם היכולת להשיגו ולנהל אותו בחוכמה.
ברירת המחדל של רב האנשים היא לחשוב מחשבות הישרדות בגלל הסביבה שבה גדלנו. זה מתחיל מהחינוך, עובר דרך החברים שאיתם הסתובבנו, סדרות הטלוויזיה שראינו, הסרטים והשירים שאותם אהבנו, כמו של לייזה מינלי וגידי גוב.

חלק ג' – שינוי פרדיגמות

ג'ים רוהן מספר על מלצר צעיר שהתלונן על טיפים נמוכים שקיבל למרות ההשקעה הרבה שלו. "הלקוחות קמצנים, המסעדה לא טובה, המיקום גרוע." מנה בינו לבין עצמו את החסרונות. עד שמלצר ותיק הציע לו לשבת בצד ערב אחד ולצפות בו במהלך המשמרת. הצעיר הבחין כיצד המלצר הותיק מקדם כל לקוח בחיוך אישי, איך הוא זוכר העדפות של לקוחות קבועים, איך הופך כל ארוחה לחוויה, פותר בעיות לפני שהן מתעוררות. ובסוף המשמרת נוכח כיצד הטיפים של הוותיק היו פי שלושה משלו. זו היתה אותה מסעדה, אותם לקוחות, אותן מנות, ההבדל ההיה רק באדם שמגיש אותן.
על מנת לאמץ לעצמנו את גישת השפע צריך לעבוד על שינוי הפרדיגמות שלנו, וספציפית לגבי כסף, הרי כשמשנים את התפיסות והאמונות לגבי כסף, מתחילים לזהות יותר הזדמנויות, לפעול באופן יעיל יותר ולקבל החלטות כלכליות טובות יותר. זהו תהליך הדרגתי הדורש מודעות, סבלנות והתמדה, אך התוצאות שוות את המאמץ.

שינוי הפרדיגמות כולל היכרות ויישום של מספר עקרונות לחיים:

עקרון 1 – חוק המשיכה
אתה מושך אליך את מה שאתה ולא בהכרח את מה שאתה רוצה.
ומכיוון שהצלחתך נקבעת על פי מי שאתה הרי שכל שינוי חיצוני מתחיל בשינוי פנימי – פיתוח כישורים ותכונות של האדם שאתה רוצה להיות. המשיכה הזו באה לידי ביטוי בכך שאתה מושך אליך אנשים ברמה דומה לשלך, וככל שאתה מתפתח, כך גם הסביבה שלך משתפרת.

עקרון 2 – חוק החמישה
הכנסתך היא הממוצע של חמשת האנשים שאתה מבלה איתם הכי הרבה זמן. הדגש בעקרון זה הוא על האנשים שאתה מסתובב איתם – משפחה, חברים וקולגות למקצוע. חשוב להבין כי האנשים שמסביבך משפיעים על הרגלי החשיבה שלך ובאופן ישיר גישתם לכסף מעצבת את גישתך.
אז מכיון שמשפחה לא מחליפים ובדרך כלל גם חברים טובים לא, מומלץ לעשות בחירה מודעת של סביבה תומכת, כמו התחברות למנטורים, אנשי מקצוע מצליחים והרחבת מעגל ההשפעה החיובי, ולכוון לכך שחמשת האנשים המשפיעים ביותר עליך יהיו כאלו שאתה רוצה להידמות להם.
ג'ים רוהן סיפר על מנהל מסעדה שהתלונן על משכורתו הנמוכה. בהפסקת הצהריים, הוא תמיד ישב עם ארבעה מלצרים שהתלוננו על החיים. יום אחד, החליט לשבת בשולחן אחר – עם חמישה בעלי עסקים שנהגו לאכול במסעדה. תוך שנה, פתח מסעדה משלו.
"לפעמים," אמר רוהן, "ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא פשוט המרחק בין שני שולחנות."

עקרון 3 – פארטו (80/20)
20% מהפעולות שלך מביאות 80% מהתוצאות. זהו חוק האבנים הגדולות, עקרון מעשי שבו יש לזהות את פעולות המפתח שלנו ולהחליט להתמקד בפעולות בעלות ערך גבוה.
דוגמא טובה לכך היא הסיפור על המנהלת הבכירה שהכינה מצגת של 50 שקפים לפגישה חשובה. אולם כשחשבה על עקרון הפארטו שאלה את עצמה אילו שקפים באמת ישכנעו. וסימנה עשרה מתוכם.  ומתוך אלו בחרה רק את שני השקפים שידעה שיחתמו את העסקה. היא החליטה להציג רק את שני השקפים הללו, הפגישה ארכה 15 דקות במקום שעתיים, והעסקה נחתמה.

עקרון 4 – להשאר על הגלגל
אריק שרון נהג לומר: "גם אם אתה למעלה וגם אם אתה למטה אתה תמיד צריך להישאר על הגלגל". כי בסופו של דבר מה שאתה זורע היום, תקצור בעתיד. ובתקופות קשות צריך לזכור שיגיעו גם התקופות הטובות, וזה נכון כל עוד אנחנו ממשיכים בעשייה ו"נשארים על הגלגל".
תמיד להיות בתנועה, ותוך כדי תנועה, במיוחד כשקשה אז לא לקוות שדברים יהיו קלים יותר, אלא לגרום לכך שאנחנו נהיה טובים יותר. זה כמו שמתחילים להתאמן בחדר כושר אז המשקולות מרגישות לנו כבדות מדי אבל עם הזמן הן נהיות קלות, לא כי המשקולות משתנות אלא אנחנו.

אז בפרפרזה לשיר של ליזה מינלי – Money makes the world go around – כך גם שמוליק קראוס שר למילים של יענקל'ה רוטבליט – "איך שגלגל מסתובב לו – פעם למטה פעם למעלה.."

אחרית דבר

ומה בנוגע לעידן ענפי אתם שואלים? ובכן עידן ונעמה עשו מה שעשו בחצי השעה שהיתה להם בחדר הכי יפה במנהטן, ומול הנוף הציורי של הסנטרל פארק הוא הציע, היא הסכימה. ולא היה לעידן כל צורך (מה גם שלא התכוון לכך מלכתחילה) לשכור ללילה את הסוויטה היקרה, כך שהם עזבו את המלון עם אלף הדולר בכיס, ומבלי לדעת, יצרו החזר חובות בסך של 4000 דולר בקרב ארבעה אנשים שונים. כי זהו טבעו של הכסף – הוא מתגלגל.
כשהכסף מתגלגל נוצרות הזדמנויות, עושים פעולות ודברים זזים. הכסף גורם לעולם להסתובב – אז בואו נסתובב ביחד איתו.

(מוקדש לכל אלו שיושבים על הגדר ומחכים להזדמנות הנכונה שתבוא…)