איך לשמור על מוטיבציה גם כשהכול נראה תקוע

כלים יומיומיים פשוטים לשימור אנרגיה והתמדה לאורך זמן

יש ימים שבהם אנחנו קמים עם תחושה שהעולם שייך לנו. העיניים נפקחות, המחשבות זורמות, והכול נראה אפשרי. ויש ימים אחרים – אלה שבהם נדמה שאנחנו דורכים במקום, אין חשק אפילו להכין ארוחת בוקר, כאילו אנחנו עומדים על הליכון שלא זז.  ואז המטרות והמשימות שהצבנו נראות רחוקות, וכל-כך קל (או כמה קל) למסמס את היום הזה מבלי להתקדם בכלום.

אלה בדיוק הרגעים שבהם נבחן האומץ האמיתי שלנו. לא במפגש עם ההצלחה המהירה, אלא דווקא בעמידה מול התחושה שאנחנו תקועים. אבל הנה הקאצ׳…  הכח לשינוי והמוטיבציה וההתמדה אינן כוח על שמגיע אלינו פעם אחת ונשאר לתמיד – הן שריר שצריך לחזק, להתאמן עליו, וללמוד איך לעורר אותו מחדש גם כשהוא נדמה כבוי.

האש שבפנים: למה המוטיבציה דועכת?

תארו לעצמכם אש במדבר, שבוערת בלהט, מאירה את הלילה, מחממת את הנשמה. אבל היא צריכה שנזרוק אליה עצים חדשים מידי פעם אחרת היא תדעך. ואתו דבר קורה עם המוטיבציה שלנו.

הסיבות לתחושת התקיעות הן רבות: לפעמים המטרה שהצבנו גדולה מדי ונראית מרחיקת לכת, לפעמים התוצאות לא מגיעות במהירות שציפינו, ולעתים פשוט החיים זורקים לנו אתגרים שמסיחים את הדעת. אבל כאן טמון המפתח: המוטיבציה והתמדה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות בלבד, אלא באופן שבו אנחנו בוחרים להגיב אליהן.

הכלי הראשון: פרק את המסע לצעדים קטנים

אחת הדרכים המוכחות לשימור אנרגיה היא לפרק מטרות גדולות למשימות קטנות וניתנות להשגה. זה בדיוק כמו הדוגמא הידועה על האדם שרץ מרתון, אם הוא יתמקד רק בקו הסיום, 42 קילומטר יכולים להרגיש בלתי אפשריים. אבל אם הוא יתמקד כל פעם רק בקילומטר הבא, בפסיעה הבאה, בנשימה הבאה – הדרך הופכת לאפשרית.

זה נכון לכל תחום בחיים. רוצים לכתוב ספר? התחילו עם עמוד אחד ביום. רוצים להקים עסק? התמקדו ביצירת לקוח ראשון. הסיפור של ג'יי.קיי. רולינג, שכתבה את הארי פוטר כאם חד הורית ללא פרוטה, היא דוגמה מושלמת. היא לא אמרה לעצמה "אני אכתוב את הסדרה הנמכרת ביותר בעולם", אלא פשוט כתבה פרק אחרי פרק, בבתי קפה קטנים בלונדון, עד שהסיפור השלם התגלה.

הכלי השני: מצא את ה"למה" שלך

"מי שיש לו למה מספיק חזק יכול לעבור כל איך", כתב ויקטור פרנקל בספרו ״האדם מחפש משמעות״, רק שה״למה״ מתעתעת אותנו ואנחנו צריכים להחזיק אותה כל הזמן קרוב אלינו, כמו ציפור פצועה שחייבת שנלטף אותה כל הזמן וכל היום, ונדאג שיש לה מספיק אורז וחתיכות לחם רטוב כדי להתחזק.

שאלו את עצמכם: למה באמת אני רוצה להשיג את זה? האם זה בשביל להוכיח משהו למישהו, או בגלל שזה מדליק משהו בתוכי? האם המטרה הזו מתיישבת עם מי שאני רוצה להיות? התשובות לשאלות האלה יכולות להפוך כל יום קשה ליום שבו אנחנו זוכרים למה התחלנו.

הכלי השלישי: בנה שגרות שמחזקות אותך

המוטיבציה וההתמדה לא מגיעות מרגעי השראה גדולים אלא מפעולות קטנות שאנחנו עושים כל יום. וזה מתחיל בשגרת הבוקר – האם היא משרתת אותנו, או שאנחנו נשאבים להרגלים ולמה שנח וקל… ומזיק? שימו לב לשגרת הבוקר שלכם

סופרים למשל לא מחפשים השראה אלא הם פשוט יושבים וכותבים מתוך משמעת.  סטיבן קינג , שכתב עשרות רבי מכר, הוא דוגמא מצוינת לכך – הוא תיאר את שגרת הבוקר שלו בכך שהוא יושב לכתוב כל בוקר באותה השעה, באותו המקום. ולא משנה מה…  לכן כתיבה זה לא קסם. זו שגרה שהפכה לעוגן שלו. לכן  כשהשגרה חזקה, אנחנו לא צריכים להסתמך על מוטיבציה בכלל, אנחנו פשוט עושים את הדבר, כי כך אנחנו.
רק בעניין של כתיבת ספרים , צריך בכל זאת גם מידה מסויימת של כשרון (-:

הכלי הרביעי: תן לעצמך רשות להיכשל (ולהתאושש)

כי מה שמוריד אותנו לא פעם זה האכזבה מכשלון, עוד כשלון בדרך, שמתחיל להמאס כבר…  וגורם לנו לתהות האם אנחנו בדרך הנכונה…. ולא משנה כמה יספרו לנו על תומס אדיסון שנכשל אלפי פעמים לפני שהצליח להמציא את הנורה, וכששאלו אותו איך הוא התמיד למרות הכישלונות, הוא ענה: "אני לא נכשלתי. פשוט מצאתי 10,000 דרכים שלא עובדות". אנחנו נגיד לעצמנו שאנחנו לא תומס אדיסון (מה שנכון..) אבל רק אולי… אולי ניזכר מידי פעם כן להסתכל על הכישלון שלנו כמשוב, ולא כהחלטה חלוטה של שופט.  ואז (אם נזכור להסתכל על זה כך), זה ישנה לנו את הכל, זה יזכיר לנו שיש לנו בחירה.

הכלי החמישי: הקף את עצמך בתומכים

אנחנו יצורים חברתיים. האנשים סביבנו משפיעים עלינו יותר ממה שאנחנו חושבים. אם נקיף את עצמנו באנשים שמאמינים בנו, שמעודדים אותנו, שעברו דרכים דומות – המסע יהיה הרבה יותר קל.   וזה עדיף כמובן על להיות מוקפים בספקנים, במבקרים, באנשים ששואבים את האנרגיה שלנו.

אגב, לא לפחד ממש לנתק קשר עם כל מי שלא תומך בנו, גם אם באופן זמני.  או לכל הפחות לבחור במודע למי אנחנו מקשיבים, עם מי אנחנו משתפים את החלומות שלנו, ומי אנחנו נותנים לו להשפיע על האמונה שלנו בעצמנו.

הכלי השישי: חגוג ניצחונות קטנים

בתרבות שמתמקדת בהצלחות הגדולות, אנחנו לפעמים שוכחים לחגוג את הקטנות. סיימתם שבוע של אימונים? חגגו. כתבתם 500 מילים? חגגו. הגעתם לעבודה בזמן כל השבוע? חגגו. כל ניצחון קטן הוא ראיה לכך שאנחנו מתקדמים, והוא מזין את המנוע שלנו להמשיך הלאה.

מחקרים מראים שכשאנחנו מכירים בהתקדמות שלנו, גם אם היא קטנה, המוח שלנו משחרר דופמין – הכימיקל של השמחה והמוטיבציה. זו דרך פשוטה ויעילה לתדלק את עצמנו מחדש.

לזכור: זה מרתון, לא ספרינט

התמדה היא לא על היכולת להתחיל בכוח. היא על היכולת להמשיך גם כשהכוח דועך. המוטיבציה והתמדה הן תהליך, לא אירוע חד-פעמי. יהיו ימים טובים וימים פחות טובים. יהיו רגעים שבהם נרגיש שאנחנו עפים, ורגעים שבהם נרצה לוותר.

אבל הנה הדבר היפה: כל פעם שאנחנו בוחרים להמשיך, גם כשקשה, אנחנו מחזקים את השריר הזה. אנחנו הופכים לאנשים שיודעים שהם יכולים. ובסופו של דבר, זו לא רק המטרה שאנחנו משיגים – זה מי שאנחנו הופכים להיות בדרך אליה.

זכרו: גם כשהכול נראה תקוע, גם כשהדרך מרגישה כבדה, גם כשאף אחד לא רואה את המאמץ שלכם – אתם מתקדמים. צעד אחד בכל פעם. נשימה אחת בכל פעם. והאש שבפנים, היא תמשיך לבעור כל עוד תבחרו להזין אותה.

שאלות ותשובות

מה עושים כשהמוטיבציה נעלמת לחלוטין?

קודם כול, זה נורמלי וקורה לכולנו. כשהמוטיבציה נעלמת, זה לא סימן שצריך לוותר – זה סימן שצריך לחזור ל"למה". שאלו את עצמכם מחדש למה התחלתם, וחזרו לפעולות הקטנות והפשוטות. לפעמים, פשוט להתחיל – גם בלי מוטיבציה – יכול להחזיר את האש. הפעולה יוצרת מוטיבציה, לא רק להיפך.

איך יודעים מתי להתמיד ומתי לוותר?

יש הבדל בין אתגר שדורש התמדה, לבין מטרה שכבר לא משרתת אותנו ואז אנחנו מתמידים רק מתוך הרגל ומתוך עקשנות.   אז קודם כל אם קשה לי להתמיד במשהו זה גם סימן בשבילי לבדוק האם המטרה עדיין מתיישבת עם הערכים שלי ומדליקה משהו בתוככם , או שאולי היא נובעת מלחץ חיצוני או מתוך ציפיות של אחרים.

איך להתמודד עם ביקורת של אנשים קרובים?

זכרו שביקורת לעיתים קרובות אומרת יותר על המבקר מאשר עליכם. לפעמים אנשים קרובים מבקרים כי הם חוששים עבורכם, או כי החלום שלכם מזכיר להם מה הם ויתרו עליו. תבחרו לשמוע את הדאגה האמיתית, אבל אל תיתנו לפחד של אחרים להפוך לפחד שלכם. קחו את הביקורת הבונה, ושחררו את השאר.

כמה זמן לוקח לבנות התמדה אמיתית?

מחקרים מראים שלוקח בין 21 ל-66 ימים ליצור הרגל חדש – תלוי במורכבות ההתנהגות. מה שחשוב יותר הוא להבין שהתמדה נבנית בהדרגה. אל תצפו לשינוי מיידי. תתמקדו בעקביות – גם אם זה 5 דקות ביום. עם הזמן, 5 הדקות האלה יהפכו לחלק טבעי ממי שאתם.

מה אם אני ממשיך להכשל שוב ושוב?

אז אתם בדיוק במקום הנכון. כל אדם שהשיג משהו משמעותי נכשל שוב ושוב בדרך. ההבדל היחיד בינם לבין אלה שלא הצליחו הוא שהם המשיכו לקום. כישלון הוא לא משהו שקורה לכם – זה משהו שקורה בשבילכם. כל כישלון מלמד אתכם משהו שהצלחה לא יכולה ללמד. אז תכשלו, תלמדו, תתאימו, ותנסו שוב.