כיצד להפוך מסרים ארגוניים לחוויה שמניעה לפעולה באחד מהגלגולים שלי, לפני יותר מעשרים שנה, עבדתי בהייטק. בזמנים ההם קראו לזה ״גולגולת״ ומי שמכיר את המונח סימן שהוא עתיק כמוני… גולגולת היתה הכוונה לעובד קבלן שמקבל משכורת לפי השעות שדווחו (ופחות עבור איכות העבודה..). צחקנו על זה בזמנו אבל היה בזה שמץ של אמת. בכל מקרה
חמישה עקרונות פשוטים שיחזקו את העמידות שלך מול אתגרי החיים אני מתיישב מול המחשב יש לי כמה משימות חשובות שתכננתי לעשות הבוקר אבל אז נכנס וואצאפ קבוצתי של העבודה שמידרדר לדיון האשמות ואני הולך לאיבוד בים הכעס והכאב והולך להעמיד עוד קפה ומחמם חתיכה גדולה מידי של העוגה מאתמול. להרגיע את הבעסה. ויודע שזו אכילה
מה הקשר בין רווק תל אביבי הולל לפסל רב-אמן קפריסאי? ואיך שניהם קשורים להעצמה עצמית? ובכן לפני שאענה על זה אבקש מכם להיזכר במשהו שרציתם מאוד בעבר ומה עשיתם בשביל להשיג אותו. יש?… ובכן, אצל חלקכם אולי זו היתה נחישות והתמדה עד שהשגתם אותו, אצל חלקכם אולי זה דווקא כשהרפיתם ופתאום זה הגיע, ואני רוצה
ההגדרה של המילה 'איזון' היא יציאה וכניסה תמידית ממצב של שיווי משקל, כמו לוליין שהולך על חבל דק בין שני מגדלים, הוא חייב למצוא איזון כדי לא ליפול, והוא עושה את זה דרך יציאה וכניסה משיווי משקל בכל צעד וצעד, הוא פשוט עושה את זה כל כך מהר ובמיומנות שזה נראה כאילו שהוא הולך ישר
תירגול יומי אני נכנס לחדר המואר בעיניים עצומות, עוצר כשמרגיש שהגעתי למטבח, ממשיך לנווט לפי הריח המרשים של הגרדניה היסמינית ששתלנו לאחרונה, כשמגיע למקרר אני פוקח עיניים, מוציא ממגירת הפירות עם יד שמאל (הלא דומיננטית שלי) תפוח אדום עסיסי שטוף ונותן ביס מלוא הפה. זהו. עד כאן. תרגול יומי של 5 דקות של עשיית דברים
פתיחה לא שגרתית בניגוד גמור לכללי הכתיבה הקונבנציונליים אבקש מכם לעזוב את עמדת הקורא, כן כן ממש עכשיו, לשכב על הרצפה עם הפנים למטה ולהתחיל לעשות שכיבות שמיכה. תעשו את המקסימום שאתם יכולים. קדימה… אני מחכה…. אוקי, תודה ששבתם אליי, כעת רשמו לעצמכם על דף נייר את מספר שכיבות השמיכה שעשיתם, תוסיפו 20% (זה לא
When you have to shoot, shoot, don’t talk בסרט "הטוב הרע והמכוער" (1966) ישנה הסצנה המוכרת שבה מתגנב אחד הגנגסטרים לחדר האמבטיה של טוקו ("המכוער", אלי וולך), תופס אותו יושב באמבט מלא קצף, שולף אליו את האקדח ואומר: "חיפשתי אותך במשך שמונה חודשים. בכל פעם שהחזקתי אקדח בידי הימנית חשבתי עליך… ועכשיו אני תופס אותך
פתח דבר עידן ענפי רצה להציע נישואין לנעמה במקום יצירתי במהלך חופשתם בניו יורק. עידן ענפי חושב בגדול לכן נכנס עם אשתו לעתיד למלון ריץ' קרלטון במנהטן, ניגש לפקיד הקבלה ושאל אותו אם סוויטת 'פרימייר פארק וויו' פנויה לאותו היום. עידן ענפי ידע היטב משיטוט באתר המלון כי זהו החדר היוקרתי ביותר שלהם, בגודל 102
בוקס בבטן. זו ההרגשה כשמישהו מבקר אותך, או כועס ולעתים אפילו מגדף. זה יכול להיות מישהו זר אבל גם מישהו שאתה מכיר. וזה קורה. לכולנו זה קרה ולכולנו זה יקרה. מה מניע אנשים, וגם אותי או אותך לתת בוקס בבטן לאנשים אחרים? התשובה היא אחת – עשייה. יש אנשים שלא מקבלים ביקורת. לא מבקרים אותם,
"כן אנחנו רוצות חביתה" ענתה בתי האמצעית שמארחת את חברתה בביטחון עצמי של בת שבע. הן יושבות מולי בשולחן במטבח, משמאלי הגדולה שחזרה מפעולה בצופים, כבר עמוק ב'טיק טוק' ולא מתפנה לשאלות זוטות על חביתות. הקטנה שלי המתוקה בת הארבע נפרדה לפני חצי שעה מחברתה מגן ורד שאותה אירחה, ואני, ה'אחראי על הילדים ביום שלישי',